<h1>הרוקח סימן ש"כ</h1>
<h2>דף ג.</h2>
יהא שמיה רבא יתגדל אומר אחר פסוקי דזמרה כשסיים ישתבח ואין מדברים בין זמירות לישתבח. ובין ישתבח ליתגדל. יהא שמיה רבא בפ' כל כתבי [דף קיט] א"ר יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוונתו קורעין לו גזר דינו שנא' בפרוע פרעות בישראל. ז' תיבות בפסוק וכן ז' תיבות יהא שמיה רבא. בפ' א' דברכות [דף ג] כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מברך הקב"ה מנענע את ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. יש בני אדם כשלא היו בבית הכנסת כשאמרו יהא שמיה רבא. וקיימא לן כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי' וקורין ברייתא בפ' א' דברכות א"ר יוסי פעם אחת וכו'. יתברך וישתבח הרי קודם יהא שמיה רבא אמר יתגדל ויתקדש. שהם כנגד אנכי ולא יהיה לך. ואחר ח' תיבות של לשון הקודש יתברך עד ויתהלל כנגד ח' דברות שדבר משה. ומה שאומרים בתרגום לנחמתא לנחם הקב"ה שאמר אוי לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו כדאי' בפ' א' דברכות [שם] ומלאכי השרת אין מכירין בלשון ארמי כדאי' בפ' א' דשבת (דף יד) [דף יב] ובסוטה שלא יתמהו מלאכי השרת ואומרים מה נחמה לכך (אומר) אומר בתרגום ונחמתא ואמרו אמן.
<h2>דף ד:</h2>
אשרי יושבי ותהלה לדוד. בפ"א דברכות [דף ד] א"ר אלעזר בר חנינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואומר הללויה הללי נפשי. כי טוב. מן השמים. שיר חדש. הללו אל בקדשו. ואמרינן במס' שבת בפ' כל כתבי [דף קיח] אמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. ומסיק הם פסוקי דזמרה וקורא ברוך ה' לעולם. ופרשה דדברי הימים, לך ה' הגדולה עד לשם תפארתך, ושם היו מניחין ומתפללין ישתבח. אך לאחר מיכן תיקנו לומר פרשה שבעזרא אתה הוא לבדך עד במים עזים. ויושע עד לעולם ועד. כי לה' המלוכה. ועלו מושיעים. והיה ה' למלך על כל הארץ. ועומד החזן ואומר ישתבח. וסיים בברוך עד אל חי העולמים. ואסור לדבר בין הזמירות לישתבח כי שם סיום הזמירות בברכת אל גדול בתשבחות. מי שאיחר מלבא לבית הכנסת ורוצה להתפלל עם הציבור שתהא תפלתו נשמעת קורא ברכות כולם ופרשת תמידים ואיזהו מקומן וברייתא ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות וברוך שאמר וב' פסוקים ה' צבאות עמנו תהלה לדוד ופסוקי דזמרה.
<h2>דף ט:</h2>
מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבו. או משיכיר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד. ואין לקרוא יותר מדאי בהשכמה כדמייתי ביומא בשילהי אמר להם הממונה הקורא קרי' שמע עם אנשי משמר לא יצא מפני שמשכימים. משום הכי הילני עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל כשחמה זורחת ניצוצות יורדות ממנה ויודעין העם שבירושלם שהגיע זמן קרית שמע דקיימא לן בפ' א' דברכות כוותיקים שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדפסק אביי. ואם קרא קודם הנץ החמה יצא. כדפסיק ריב"ל בפ' א' דברכות לאחר שיעלה עמוד השחר יצא דומיא דמגילה ומילה, דמצותן עם הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. בפרק הקורא את המגילה (דף כ) ולמצוה זמנה עד תחלת ג' שעות כדמשמע בפרק א' דברכות גבי משמורות ופסיק רב יהודה משמיה דשמואל כר' יהושע דאמר עד ג' שעות. א"ר מני גדול הקורא קרית שמע בעונתה מהקורא בתורה מדקתני הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. אם קרא שמע והתפלל בביתו או בבית האבל ובא בבית הכנסת יקרא כל קרית שמע עם הציבור ויקבל שכר כקורא בתורה. קרית שמע בכל לשון כחכמים בפ' ב' דברכות (דף יו) וכן סתמא דמתני' דסוטה בפ' ואלו נאמרין. וקיימא לן הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו. ואם קרא ולא השמיע לאזנו יצא. וצריך לדקדק באותיותיו. קרא ולא דקדק יצא. וצריך ליתן ריוח בין הדבקים. על. לבבך. בכל. לבבכם. עשב. בשדך. ואבדתם. מהרה. על. לבבכם. הכנף. פתיל. אתכם. מארץ. ירוש' אשר נשבע ה'. וצריך להאריך באחד ובד'. ובלבד שלא יחטוף בח'. וצריך להאריך שיחשב מלכות שמים למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. עד כאן כוונת הלב דברי ר' מאיר. וכן פסק רבא הלכה. וכוותיה עבדינן דהוא בתרא. וכן רב נחמן ורב יוסף לא מצרכי אלא פסוק ראשון זהו קרית שמע של רבי. בפסיק' בפרק מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם כבוד. ברוך שם כבוד אומר בלחישה. במדרש אספה לי כשעלה משה למרום וסיימו קרית שמע התחילו המלאכים ואמרו ברוך שם כבוד מלכותו. הלך משה והתקין שיהו אומר אותו בחשאי. במדר' רבנן אמרין כשעלה משה למרום שמע מלאכי השרת מקלסין ברוך שם. והורה לישראל. ולמה אין אומרים אותו בפרהסיא. א"ר יוסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קרומין מתוך פלטין של מלך נתנה לאשתו אמר לה אל תתקשטי בפרהסיא אלא בתוך ביתך. אבל ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכים הם אומרים בפרהסיא ברוך שם כבוד מלכותו. בכל לבבך, צריך ליתן ריוח בין הדבקים. היום, צריך להפסיק ואחר יאמר על לבבך כדפסי' רבא כוותיה אשר אנכי מצוך היום והדר ליקרי לאהבה.
<h2>דף י:</h2>
קיימא לן כבית הלל דאמרי כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך עומדים וקורין ומטים וקורין. והא דאמר בפ' ב' דברכות האומנין בטלין ממלאכתן וקורין פרשה ראשונה. כי היכי דלא לשוויה עראי ולא משום כוונה. בתנחומא בפרש' לך לך אסור לו לאדם לקבל מלכות שמים מהלך אלא יעמוד על רגליו ויקרא קרית שמע וכשיגיע לברוך שם ואהבת ילך מיד וקורא מהלך ואינו חושש. מורי רא"ם פסק כר' יהושע בפ' היה קורא כל הפרשה ראשונה בעמידה. ירושלמי אם מהלך עומד בקבלת עול שמים. פר"ח היה קורא עד לבבך בעמידה אם היה מהלך.
<h2>דף יא:</h2>
יוצר. בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה מאי מברך יוצר אור ובורא חושך. ואידך מאי היא, אורי ר' אליעזר לר' פדת בריה, אהבה רבה. וכן הלכה למעשה. א"ר יהודה השכים לשנות וכו' עד שכבר נפטר באהבה רבה. ותנן אמר להם הממונה [ברכו] ברכה אחת ומסיק אהבה רבה הוו אמרי. קדוש קדוש קדוש שליח ציבור אומר קדוש קדוש קדוש עם הציבור. דתניא בתוספתא פ' א' דברכות ר' יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש. במסכת סופרים בשלהי פ' נהורא גדול פורס על שמע לומר קדיש ביחיד לפי שהוא כסודר אבל קדוש בעמידה אין מן הדין לאומרו פחות מי' ואין קטן עולה למנין ברכו וקדיש עד שיהיה בן י"ג שנה. ועוד בפרק המתחיל משה הקניא אין אומר קדיש וברכו בפחות מי'. ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה עמד חד ואמר בפני אלו (ואמר) ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ירושלמי דמגילה אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להם מקצתן גומר. בפ' אין עומדין ירושלמי בן פוטא אישתתק באופנים אתון שאלון לר' אבון אמר לון בשם ר' יהושע בן לוי זה שהוא עובר תחתיו יתחיל ממקום שהפסיק. אמרי ליה והא תנינא מתחיל בברכה שטעה זה אמר לון מכיון דעניתון קדושה כמי שהוא תחלת ברכה.
יוצר המאורות אין לומר קודם עמוד השחר. כדאמר בפ' א' דברכות אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת אהבה רבה. והא דלא אמרינן יוצר המאורות משום דלא מטא זימניה. וקיי"ל בפ' הקורא את המגילה (דף כד) סומא פורס על שמע ואומר יוצר המאורות דאית ליה הנאה כר' יוסי. ומנהג כשמאחרין לבא לבית הכנסת ויש בחצר בית הכנסת עשרה פורסין על שמע ואומר ישתבח קדיש. וברכו. יוצר אור, עד יוצר המאורות. אהבה רבה, כן אורי ליה ר' אליעזר לר' פדת בריה אהבה רבה. ואסור לדבר באמצע ברכת יוצר, כי אם בין יוצר המאורות לאהבה רבה, כדאמר בפ' ב' דברכות [דף יג] (ר') [ר"י] אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה ובין שנייה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע ובין והיה לויאמר וכל שכן מי שקורא קרית שמע ואומר הציבור ברכו או שמיה רבא, או קדוש קדוש קדוש פוסק ועונה עמהם אפילו באמצע דלא גרע מיראה וחוזר למקום שפסק. מה שאין כן בתפלה, כדאמרינן בפ' א' דיומא ודברת בם ולא בתפלה.
<h2>דף טז.</h2>
קרא וטעה יחזור למקום שטעה. ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש. טעה באמצע הפרק יחזור לראש הפ'. בין כתיבה לכתיבה, יחזור לוכתבתם קמא. אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם ברור וכתבתם אחרון תופס. בתוספתא השמיט פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סוף. וכן בהלל ובתפלה ובמגילה הקורא למפרע לא יצא.
בפ"א דיומא [דף יט] הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו. בפ' ב' דברכות האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך ולא בתפלה. ומסקינן עד ובשעריך קמא בטילין ממלאכתן. אבל מוהיה אם שמוע עושין במלאכתן וקורין. פועלין העושין מלאכה אצל בעל הבית בשכר מבטלין לפרק ראשון מיכן ואילך קורין ועושין מלאכה ומברכין לפניה ולאחריה. ומתפללין ג' ברכות ראשונות הביננו וג' ברכות אחרונות. ומברכין לאחר סעודה הזן. ובשנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ. ואם בלא שכירות כי אם בסעודתו קורין ומתפללין י"ח ברכות ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם ומברכין ד' ברכות בסעודה, ואם בעל הבית מיסב עמהם אפי' עושין בשכירות מברכין כתיקנן ד' ברכות.
<h2>דף כא.</h2>
ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קי"ל כר' אלעזר דאמר בפ' ג' דברכות חוזר וקורא דקרי' שמע דאורייתא דבין בית שמאי ובין בית הלל סברי דהוי מדאורייתא. ובקומך.
<h2>דף לג:</h2>
בפ' אין עומדין האומר שמע שמע משתקין אותו. אם אמר כל הפסוק ושנה בו הוי מגונה וצריך לכוין דעתו. בדברים רבה קרית שמע כל זימנא דקרי ביה ליהוי ככרונטוגמא חדתא. פי' אגרת חדשה דקודשא בריך הוא לא מטרח עלן דכתיב מה עשיתי לך ומה הלאיתיך. במנחות בפ' שתי הלחם (דף צא) [דף צט] קרא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ירושלמי מפני מה קורין קרית שמע בכל יום מפני שי' דברות כלולות בהן. בתנא דבי אליהו רבתי בפ' כריתות אפי' אין בידו לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנס' וקורא קרי' שמע בעבור שמו הגדול יש שכרו מונח לפניו ובלבד שיהיה שמור מן העבירה. בפ' ב' דברכות דין הוא שתקדים שמע שיש בו מלכות שמים ללמוד וללמד ולעשות. והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויש בו ללמוד ולעשות. ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואין בו אלא לעשות. בפ' ב' דברכות ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכן הלכה. אין לומר אמת תרי זימני אני ה' אלהיכם אמת ויציב. דכתי' וה' אלהים אמת. ירושלמי צריך להתיז ז' של למען תזכרו. במדרש ויכולו אם בחוקותי וזכרתם את כל מצות ה' צריך לדקדק פן יקרא ושכרתם. הקורא קריאת שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם. שנאמר תשלג בצלמון.
<h2>דף מה:</h2>
אמן, אל מלך נאמן מה שאפילו יחיד אומר אמן אל מלך נאמן וקיימא לן בברכות בפ' שלשה שאכלו תניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה, בכל הברכות. והא דתניא הרי זה משובח, בברכת המזון, בונה ירושלם אמן. ובתוספת' בפ' אחד הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המצות לא יענה אמן אחר עצמו, ואם ענה הרי זה בור. ירושלמי תני הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והקורא בתורה והנושא את כפיו והמפטיר בנביאים והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר ברכותיו ואם ענה הרי זה בור אית תנאי דתני הרי זה חכם, אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה על כל ברכה וברכה ומאן דאמר חכם בעונה בסוף. ונראה הא דאמר בבונה ירושלם לפי שהוא סוף ברכת המזון הוא הדין סוף הכל כמו קודם קרית שמע שהוא סיום. ואע"ג דהוי אמת ויציב כעין ברכה הסמוכה לחברתה דלא מתחיל בה בברוך מכל מקום הוי כענין סוף, מדאמר בפ' ערבי פסחים (דף קד) ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה של קרית שמע שהוצרך להזכירה שגומר בברוך ולא מתחיל. הלכך אף יחיד קודם קרית שמע אומר אמן. במס' שבת בפ' כל כתבי [דף קיט] כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן מאי אמן אל מלך נאמן. אל קודם העולם מלך העולם נאמן בתחיית המתים האל הנאמן שומר הברית והחסד. מן אל מלך נאמן עד אני ה' אלהיכם רמ"ח תיבות כנגד רח"ם אברים כדאי' בתנחומא א"ר מני אל תהי קרית שמע קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כנגד אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו וכו' אמר הקב"ה אם שלי כתיקנה אני אשמור את שלכם. לכך רמ"ח תיבות שמרני כאישון בת עין. אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. על כן מצרפין אל מלך נאמן וברוך שם כבוד מלכותו, להשלים רמ"ח כי בתורה מן שמע עד ובשעריך מ"ח תיבות והיה אם שמע קכ"ב ציצית ס"ט הרי רל"ט כנגד אבריו ובראש ט' אברים לכן מוסיפין ט' תיבות, אל מלך נאמן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
<h2>דף מז.</h2>
יש לענות הקהל אמן. ירושלמי א"ר יהושע בן גדיא כל העונה אמן בעה"ז זוכה ועונה אמן לעה"ב שנ' אמן ואמן, אמן בעה"ז ואמן לעה"ב. ברכו בספרי כי שם ה' אקרא. ר' יוסי אומר מנין לעומדין בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהן ברוך ה' המבורך לעולם ועד, שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ומניין שעונין אמן ומניין שעונין ברוך שם כבוד מלכותו, ומניין שעונין יהא שמיה רבא ת"ל הבו גודל לאלהינו. במכילתא דר' חנינא בר אחי רבי יהושע אומר הבו גודל לאלהינו, אלו העונין ברוך ה' המבורך וכו'. במדרש מה רבו מעשיך חיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישראל שמה בכל שחר אומרת ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך כבוד ה' ממקומו. לכך נהגו ישראל לומר ברכו והקהל עונין ברוך ה' המבורך.
<h2>דף ס:</h2>
סדר ברכות יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם יתברך שמו מפי קדושיו אשר חשק בבני ישראל ושאל ממנו לברכו בק' ברכות כל היום כדאמר ר"מ במנחות בפ' התכל' חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום. מה ה' אלהיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה להגן על צ"ח קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חלי וכל מכה הרי ק' לכך נבנה בית המקדש גבוה ק' אמה כנגד מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. לכך רמז בשיר המעלות אשרי כל ירא ה'. כל אותיות א"ב במזמור לבד מן ק' וכתב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברך כתיב כי כן בגימטריא ק' יברך על שם ק' ברכות יברך. וכנגד כל ברכה י' זהובים שכר כדאמרינן בשחיטת חולין בפ' כיסוי הדם (דף פד) [דף פז] וסימניך כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אברהם הרי לק' ברכות אלף זהובים האלף לך שלמה. אלו הן ק' ברכות. על נטילת ידים א'. אשר יצר ב'. המחזיר ג'. לשכוי בינה ד'. גוי ה'. עבד ו'. אשה ז'. מגביה ח'. פוקח עורים ט'. מלביש י'. זוקף י"א. מתיר י"ב. רוקע י"ג. מצעדי י"ד. כל צרכי ט"ו. אוזר ישראל בגבורה י"ו. המעביר י"ז. גומל י"ח. מקדש שמך י"ט. לעסוק בדברי כ'. הערב נא כ"א. אשר בחר כ"ב. ברוך שאמר כ"ג. ישתבח כ"ד. יוצר המאורות כ"ה. הבוחר בעמו ישראל כ"ו. גאל ישראל כ"ז. הרי כ"ז עד התפלה, וג' תפלות כל אחד י"ט ברכות עם ולמלשינים ג' פעמים י"ט הרי נ"ז, כ"ז ונ"ז הם פ"ד, מעריב ערבים פ"ה, אוהב עמו ישראל פ"ו, גאל ישראל פ"ז, שומר עמו ישראל פ"ח, יראו עינינו פ"ט, בלילה המפיל חבלי שינה צ', אוכל בערב מברך על נטילת ידים צ"א, המוציא צ"ב, הזן צ"ג, ועל המזון צ"ד, בונה ירושלם צ"ה, הטוב צ"ו, וכן בבקר נטילה. המוציא. הזן. המזון ירושלם הטוב. הרי יותר מק' לבד אם שותה מברך. לבד להתעטף בציצית. על של יד להניח תפילין ועל של ראש על מצות תפילין. שמונה פסוקים בפרשת תמיד. שמונה במשנה איזהו מקומן. היא סתמא לכפר. ח' חטאת בפרשת נפש כי תחטא ולכפר ח' טומאות בסוף פרשת ויקרא. ח' דברים בפסוק והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם. י"ג מדות מקל וחומר ומגזירה שוה ובנין אב. כלל ופרט. פרט וכלל. כלל ופרט וכלל. כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. יצא מן הכלל ללמד. טען אחר שהוא כעניינו. טען אחר שלא כעניינו. בדבר החדש למד מעניינו למד מסופו. שני כתובים כנגד י"ג אש במתן תורה במשנה תורה. י"ג דברים שהחכמה מאין תמצא. י"ג תורה במשלי. י"ג הון במשלי. י"ג גן בבראשית. י"ג ברוך בברוך שאמר פ"ז תיבות ראשו כתם פ"ז. ובו ל' רישין כמו ל' רישין בי' דברות ול' אלפין בתהלה לדוד ארוממך הרי מן נטילת ידים עד מלך מהולל בתשבחות כ"ג ברכות עד הזמירות הודו לה' קראו בשמו עד אל תריעו צ"ט תיבות כאותיות ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. שירו לה' כל הארץ עד והלל לה' ק"ל תיבות. ומן רוממו עד כי גמל עלי קע"ח. מזמור לתודה עד אמונתו מ"ג תיבות. יהי כבוד עד לא יעזוב קי"ח תיבות. והוא רחום עד קראנו י"ט תיבות.
